למידה מהבית, בידודים, ריחוק חברתי ולחצים כלכליים בתקופת הקורונה השפיעו מאוד על בריאות הנפש של הילדים רבים. בבריטניה נרשמה עליה בחרדה ודיכאון בקרב הילדים, אך משאבים של גורמי הרווחה נשארו מוגבלים מאוד.
פרופסור האטיס גונס, שמובילה את מעבדת האינטליגנציה אפקטיבית והרובוטיקה (AFAR) במחלקה למדעי המחשב והטכנולוגיה של אוניברסיטת קיימברידג , חקרה כיצד רובוטים יכולים לסייע בטיפולים נפשיים בקרב מבוגרים, אך בשנים האחרונות היא למדה כיצד רובוטים יכולים לעזור בתחום דווקא לילדים.
ילדים נמשכים לטכנולוגיה. כשהם משתמשים במסכים, הם מנותקים מהעולם הפיזי, והאינטראקציה עם הרובוטים מחזירה אותם לעולם הפיזי, וגורמת ליותר מעורבות.
פרופסור האטיס גונס, יחד עם הצוות שלה ופסיכיאטרים מאוניברסיטת קיימברידג', ביצעה ניסוי כדי לבדוק האם רובוטים יכולים להיות כלי שימושי להערכת מצב רווחה נפשית של ילדים. המחקר מצא שרובוטים יכולים להיות הרבה יותר טובים בזיהוי בעיות מנטליות ונפשיות אצל ילדים. במחקר השתתפו 28 ילדים בגילאי שמונה עד שלוש עשרה, כל אחד מהם השתתף במפגש אחד על אחד במשך 45 דקות עם רובוט בגובה 60 ס"מ, בשם Nao.  
במהלך כל פגישה, הרובוט ביצע ארבע משימות שונות: את השיחה הוא פתח ע"י שבירת קרח ובמתן כיף כדי ליצור אווירה ידידותית. לאחר מכן הוא שאל שאלות פתוחות על זיכרונות שמחים ועצובים שילדים חוו במהלך השבוע האחרון. הוא שאל מספר שאלות על הרגשות ומצב הרוח שלהם כולל שאלות לצורך אבחון רמת החרדה, לחץ נפשי ומצב רוח ירוד. כל הילדים סיפרו שנהנו לדבר עם הרובוט והרגישו הרבה יותר בנוח לסמוך עליו מאשר על מבוגרים. חלקם שיתפו מידע עם הרובוט שלא שיתפו עם ההורים או עם אנשי מקצוע וגם לא דרך שאלון המקוון. . הילדים רואים את הרובוט כחבר סוד ומרגישים בטוחים כשהם חולקים איתו סודות.
חוקרים אומרים שלמרות שהתוצאות שלהם מראות שרובוטים יכולים להיות כלי שימושי להערכה פסיכולוגית של ילדים, הם אינם מהווים תחליף ופסיכולוגים או אנשי מקצוע אחרים ולאינטראקציה אנושית.
החוקרים מתכוונים להרחיב את הסקר שלהם בעתיד על משתתפים נוספים ולעקוב אחריהם לאורך זמן. הם גם חוקרים האם ניתן להשיג תוצאות דומות אם ילדים יתקשרו עם הרובוט באמצעות וידאו צ'אט.